ונבאר את דברינו. כי על פי רוב בא אסור מחלוקת לשון הרע ורכילות, בגלל שנדמה לו שנעשה לו עוול ומעמיד את הדבר על מידת הדין. ולא מוותר כלל. וממילא באים לידי מחלוקת לה”ר הקפדה ומריבה. אבל אם יחליט בדעתו תמיד שלמדה זו של להעביר על מדותיו צריך כל שנה להקציב סכום מסוים של כסף כמו על שאר המצוות, לא יקפיד כלל. כשם שבמצות ציצית, אם היה בזמנינו תכלת. או אתרוג אם לא היה אפשר להשיג רק ביוקר, וודאי שלא היה שובת מהמצווה בגלל זה. כמו כן בענין זה יתנהג במידת מעביר על מדותיו ויינצל מכמה עוונות עצומים. (ואף שאינה מצוות עשה, רק הנהגה טובה. בכל זאת לפי קטנות שכלנו אי אפשר לדעת דין תורה מתי מותר להקפיד על חבירו ולריב איתו, ומתי לא. כי לפעמים רק נדמה לו בסברא ודמיון שפלוני גרם לו נזק, ובאמת אין הדבר כן. ולכן מי שלא מעביר על מדותיו עלול לעבור ממש על גזל מחלוקת ולשון הרע. ובוודאי אסורים אלו חמורים יותר מאשר ביטול מצות עשה). ובזה ינצל מכמה רעות עצומות.

פרק ו’ חתימת הספר “עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ושאר עוונות שבין אדם לחברו” 

מהחפץ חיים